החגים באים, במה כדאי להתמקד? / פלא אוהד אזרחי - דופן - הוצאה לאור

החגים באים, במה כדאי להתמקד? / פלא אוהד אזרחי

פרק טעימה מהספר ״חגיגה״ מאת פלא אוהד אזרחי.
לרכישת הספר עם משלוח עד הבית לחצו כאן.



החגים מתקרבים ומדינת ישראל נכנסת לתקופה של קניות אובססיביות.
כל דבר אפשרי נדחה ל"אחרי החגים", סעודות משפחתיות מתנהלות אצל
הסבתות והדודות, הכבישים מתרוקנים ביום כיפור לטובת ילדים על אופניים.
יהודים חילונים רבים הולכים לבית הכנסת לתפילת הימים הנוראים, למרות
שאינם מבינים דבר וחצי דבר מהטקסטים הפיוטיים הארוכים של "מחזור
התפילות לימים נוראים".

המציאות הישראלית שחוגגת באובססיביות חגים שאיננה מבינה את
משמעותם ואינה מתחברת אליהם באמת, מעלה מאליה את השאלה אודות
משמעותם של אותם החגים. האם וכיצד ניתן לעשות אותם רלוונטיים כיום
לאנשים המבקשים לחיות חיים בעלי משמעות?

את השאלות הללו אני שואל כבר שנים רבות, יחד עם משפחתי וקהילות
החברים שלי. שוב ושוב אנחנו מוצאים שמאחורי הפן הדתי של החגים קיימות
משמעויות נסתרות, שיכולות להפוך את החגים לעניין משמעותי עבורנו.
במאמר קצר זה אני רוצה לתת טיפים קצרים ונקודות למחשבה ביחס
לראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. להציע הסתכלות על מכלול חגי תשרי,
שמאפשרת לכל אדם – דתי, מסורתי או חילוני – להתחבר לעומק הדברים,
ובפשטות בלתי מסובכת.

ראש השנה: לשאול את עצמנו מה באמת חשוב
מה שחשוב בראש השנה זה לשאול את עצמנו מה באמת חשוב. מה באמת
חשוב לנו בחיים? ברור שאנחנו רוצים להיות בריאים ושתהיה הפרנסה
מצויה וכולי, אבל זה לא מספיק. השאלה הגדולה של ראש השנה היא לשם
מה אני חי?

מספרים על נזיר בודהיסטי שהצליח לקבץ עשרה רופי. בחמישה רופי הוא
קנה כיכר לחם ובחמשת הרופי האחרים הוא קנה לעצמו פרח. שאלו אותו
"למה לך הפרח? לא חבל על הכסף?" הנזיר הניף את כיכר הלחם ואמר "מזה
אני חי״. ואז הניף הנזיר את הפרח בידו השניה ואמר "בשביל זה אני חי!".
ראש השנה הוא זמן מקודש שבו ראוי לכל אחד ואחת מאתנו לשאול: "מהו
הפרח שלי?".

ראש השנה נחשב ל"יום הדין", יום שבו נחתכים גורלות לחיים ולמוות,
לבריאות ולחולי, לעניות ולעשירות, ולכן ממלאים יהודים את היום
בתפילות לבריאות ופרנסה. אבל לא זה העניין האמיתי של ראש השנה,
אומרים המורים הגדולים לאורך הדורות כולם. העניין האמיתי של ראש
השנה בשפה הדתית הוא לקבל על עצמי "מלכות שמים״. אולם מה משמעות
הדבר לאדם שאיננו שומר תורה ומצוות במובנם ההלכתי?

העניין הוא שכולנו מקבלים על עצמנו סוג מסוים של ״מלכות״. במודע
ושלא במודע אנחנו עושים זאת. כשאני מקדיש את חיי למשהו, אני כאילו
מקבל את אותו עניין כמלך שלי. אם חיי מוקדשים לעסק שלי, העסק שלי
הופך להיות המלך שלי. כשקורה משהו בעסק מיד אני מתייצב שם, כי זה
הדבר החשוב ביותר בחיי. הכול יידחה הצידה; המשפחה, חיי הרוח או שאר
דברים שאני אוהב לעשות – כי "העסק מחייב זאת", כלומר: "המלך" דורש
זאת. אם חיי מוקדשים למשפחתי הרי קבלתי עלי את מלכותה של המשפחה
ואני אתעלם לפעמים מצרכים חשובים אחרים במצוות המלכה ״משפחה״.
בראש השנה שואלים אותנו: "מי המלך שלך?" מהו הדבר שבאמת באמת
עומד בראש סדר העדיפויות שלך בחיים? לשם מה את חיה?

את התפיסה של ״בית הדין של מעלה״ שבוחן לבבות וקוצב חיים לכל אדם
אני אוהב לראות כמו וועדה שקבלה תקציב גדול שעליה לחלק באחריות.
זהו תקציב של שפע רוחני וגשמי כאחד. הוועדה הזו מעוניינת לחלק את
השפע, ומעוניינת שמי שמקבלים את השפע הזה יעשו איתו דברים נפלאים.

לכן הם שואלים כל נשמה ונשמה: "אנחנו מבינים שאתה רוצה חיים, אבל
בשביל מה? מה תעשי עם השפע שניתן לך? למה תקדישי את חייך?"
לקבל על עצמי "עול מלכות שמים" בראש השנה משמעו שחיי הרוח
יעמדו בראש סדר העדיפויות שלי בחיים. שההתפתחות הרוחנית שלי תהיה
"המלך" שלי והיא שתכתיב מה אעשה וממה אמנע.

האופן שבו מתבטאת המחויבות לחיי הרוח שונה מאדם לאדם. לאחד תהיה זו
מחויבות לחיים של נתינה וחסד ולאחר זו מחויבות למשמעת פנימית, לאחד
תהיה זו מחויבות לשמירה על הטבע והצלת כדור הארץ מאסון אקולוגי
ולאחר תהה זו מחויבות לגדל ילדים שמחים ובעלי נפש פתוחה. העיקר הוא
להבין שבכל שנה שואלים אותי מבפנים – מהשמים הפנימיים שבתוכי – אז
מה הפרח שלך לשנה הזו? בשביל מה אתה חי?
ועל השאלה הזו ראוי להרהר בראש השנה, לכתוב על כך ביומן, ואף לנהל
על כך שיחות עומק עם משפחה וחברים.

יום כיפור – ניקיון יסודי
ואז בא יום כיפור. למי שלא הספיק להחליט בראש השנה מה הוא או היא
עושים עם החיים שלהם, ניתנת ארכה עד יום כיפור. אבל למי שכן החליט,
והתחייב פנימית לטפח פרח מסוים השנה – יום כיפור הוא היום שמיועד
לניקיון פנימי גדול לקראת ההתחלה החדשה. כשאני יודע למה מוקדשים
חיי אני יכול גם לברר לעצמי מה כדאי לנקות.

אם חיי מוקדשים למשל לשמירה על הטבע ולהשבת האיזון האקולוגי בכדור
הארץ – מטרות נעלות ללא ספק – אז כל מיני דברים שעשיתי בחיי נבחנים
לאור זה: האם אני חי ביום-יום באופן שבאמת נאמן למטרות שלי או לא?
האם עבודתי, מזוני, חומרי הניקוי שבביתי, או הרכב שבו אני נוסע – האם כל
אלה משקפים את העובדה ששמירת הטבע נמצאת בראש סדרי העדיפויות
שלי?

זו כמובן רק דוגמה. כל אחד ייקח אותה לחייו הפרטיים, וישאל את עצמו
ביום כיפור: מה עלי לשנות באופן שבו אני חי את חיי לאור המשמעות
והמטרות הנעלות להן אני מקדיש את השנה הזו?

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים של החיים ולא רק בהכרזות הגדולות. לכן בא
יום כיפור לאחר ראש השנה. בראש השנה אפשר להכריז הכרזות גדולות על
משמעות חיי ומטרתם. ביום כיפור אני מתבקש להתבונן לאור זה בפרטים
הקטנים ולנקות כל מה שצריך.

יום כיפור הוא הזדמנות פז לקחת זמן של ריטריט. לקחת זמן לחשבון הנפש.
הצום של יום כיפור מטרתו ליצור מיקוד וריכוז, לא רק של המחשבה אלא
של הנפש כולה, גם ברובדי הלא-מודע. זהו זמן לניקוי והיטהרות, להגיד
שלום להרגלים שהיו לנו ועכשיו אנחנו רואים שאינם משרתים אותנו עוד,
ובעיקר לשים לב למה שקורה איתנו במערכות היחסים שלנו עם בני אדם
אחרים, מה שנקרא ״בין אדם לחברו״. זה לא תמיד קל.

אחד הדברים היותר קשים לאגו זה להרים טלפון למישהו שפגענו בו ולבקש
את סליחתו. אבל כמה זה משחרר כשזה נעשה. סליחה משחררת הרבה מאד
אנרגיה אצורה, הן אצל מבקש הסליחה והן אצל מי שסולח. עניינים בלתי
פתורים שקיימים בחיינו הם כמו אבנים כבדות, וגם אם התרגלנו לסחוב
אותן על הגב, הן עדיין כבדות ודורשות הרבה מאוד אנרגיה בכל צעד ושעל.
יום כיפור הוא ההזדמנות השנתית לניקוי הקארמה הזו, לשחרור של כל מיני
דברים שאנחנו סוחבים איתנו ובאמת כבר לא משרתים כלום בחיינו. טוב
לנו וטוב לעולם אם נעיז לעשות את הצעדים הדרושים, ננקה את מה שהיה,
ונתחיל דף חדש.

סוכות – חג המים
ימי חג הסוכות, במקורם, היו ימים של פסטיבל מטורף בירושלים. התלמוד
מספר שבחגיגות ״שמחת בית השואבה״ (זה היה שם הפסטיבל באותם ימים)
אנשים בקושי ישנו בלילה במשך כל שבעת ימי החג. הם רקדו ללא הרף
באקסטאזה עצומה, אכלו סעודות חגיגיות(הרבה בשר של קורבנות על
האש), ולקחו חלק בתפילות ובריטואלים עם הכוהנים של בית המקדש.
אחרי שהקדשנו את חיינו למטרה נעלה וניקינו את מה שמיותר נוצרת
בהירות גדולה שמתבטאת בגל של שמחה. אנרגיית החיים פורצת וחוגגת
את ההתחלה החדשה.

חג סוכות לוקח אותנו מההשתקעות בהרגלים הישנים, להתחלה ממקום שבו
יש פחות הרגלים. חג סוכות הוא קריאה לצאת מהבית, לחיות שבוע בזולה
בטבע, קרוב לאדמה וקרוב לשמים, ולחגוג.

"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו!" אומרת המשנה,
כי זו השמחה הכי אמיתית והכי פשוטה של הקיום. כשיש לי עבור מה לחיות
וניקיתי את מה שמיותר, אני קרוב קרוב אל הטבע של עצמי והשמחה היא
טבעית ופשוטה. כמו ששמחה צריכה להיות.
כשמתחילים את השנה בחגיגה אמיתית שכזו – כך היא צפויה גם להימשך!

המאמר נכתב ב 2005 , לקראת חגי תשרי תשס״ו.

שיתוף:

מאמרים נוספים

חליל

אוכל, כסף, סקס, מעמד, חברים, אהבה, נוחות, עונג.יש מי שיגידו שאלו דברים ריקים, חלולים, אין בהם ממש, האדם רעב אליהם ורודף אחריהם אך לעולם לא

התחלנו להפיץ – קלפים של אתי הילסום

בקיצור – דופן הצטרפה כמפיצה של קלפי אתי הילסום, ניתן להשיג בחנות האינטרנטית שלנו.לרכישת הקלפים במבצע מיוחד https://bit.ly/3Bx0nsk אתי הילסום היא דוגמא מופתית ומעוררת השראה

על יום כיפור וכוחו של סיפור

על הפעם הראשונה שצמתי ביום כיפור, ואיך זה קשור לכך שכשהייתי תינוק הרופאים אמרו להורים שלי לצפות לכך שאגדל להיות מפגר, שמן ומכוער. בכלל לא

X
דילוג לתוכן