הכשל הוא רק בשכל

פרספקטיבה

ואולי… אולי הפרספקטיבה שלנו פשוט צרה מדי. אולי אנחנו מודדים אם דבר מה הוא הצלחה או כשלון מבלי לראות את התמונה ה״שלמה״.

דבר שנדמה ככשלון בפרספקטיבה של שעות יכול להתגלות כ״איזה מזל״ בפרספקטיבה של חודשים.

היה היה פעם איש שחי בעיירה נידחת בממלכה נשכחת. לאיש היה סוס שהיה משמעותי מאוד לטיפוח החווה ולפרנסה. יום אחד הסוס השתחרר וברח. השכנים אמרו לו “אוי לא, איזו צרה!” והוא ענה “זה טוב? זה רע? מה אני יודע”. למחרת הסוס חזר עם עוד סוסה יפה. “וואי וואי, איזה מזל יש לך!” אמרו השכנים, והוא ענה “זה טוב? זה רע? מה אני יודע”. למחרת הסוסה בעטה בבן שלו ושברה לו את הרגל. אמרו השכנים “אוי ואבוי, זו צרה צרורה!” והוא ענה “זה טוב? זה רע? מה אני יודע”. כעבור כמה ימים המלך החליט לצאת למסע כיבוש ולהרחיב את הממלכה, לעיירה הגיעו אנשים מצבא המלך והתחילו לגייס את כל הבחורים הצעירים, אבל את בנו לא גייסו כי הרגל שלו הייתה שבורה…

דבר שנדמה ככשלון ברמה האישית עשוי להתגלות כטריגר שהביא לשינוי גדול ומשמעותי בפרספקטיבה גלובלית.

גרגור מנדל היה נזיר אוסטרי שבמשך שנים ביצע ניסויים מדוקדקים על צמחי אפונה בגינת המנזר. ספר אלפי זרעים, מיין צבעים ורשם בקפדנות את דפוסי התורשה. כשפרסם את ממצאיו ב-1866, כולם התעלמו מהעבודה שלו. מנדל מת ב-1884 בתחושה שמחקריו לא הובילו לשום מקום. אבל 16 שנה אחרי מותו, שלושה מדענים אירופאים שעבדו על בעיות תורשה דומות גילו את המאמרים הישנים והשכוחים שלו והבינו שהנזיר הזה כבר פתר את הבעיות שהם נאבקו איתן. עבודתו המדויקת חסכה להם שנים של מחקר וסיפקה את הבסיס המתמטי למדע הגנטיקה המודרנית.

כש-ש׳ מתחלפת ב-ס׳

כשאנו מפרשים דבר מה ככשלון (כשל) מתוך פרספקטיבה צרה אנו עשויים לגלות שנהגנו ככסילים (כסל). לדוגמא: אולי פיטרו אותנו מהעבודה, אבל בראי הזמן נגלה שזה איפשר לנו חופש וזמן לחקור נושא שמרתק אותנו מה שהוביל לקריירה חדשה שמביאה לנו פרנסה, אתגר וסיפוק אמיתי. כשאנו חוזרים הביתה מיום מלא בהגשמה אנו עשויים להיזכר בדיכאון או בחרדה שליוו אותנו אחרי הפיטורים ולגחך מהבדיחות של אלוהים.

ומצד שני, כשמבינים שיש משמעות לסיכלות וחוכמה עמוקה בשטות ובטעות – כשמעיזים לנסות ולטעות ומקבלים בברכה את הכשלון – ניתן להלך פה בעולם בצורה אחרת. לפעול בעולם, אבל מתוך מנוחה פנימית, כי אין כשלון – יש רק הזדמנות. לחיות חיים של יצירה.

כמו שכתב פלא אוהד אזרחי בספרו ״חגיגה״ – מדריך רענן לחגי ומועדי ישראל:

״׳אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד, וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ כִּי הויה יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ׳. (משלי ג, כד). רש"י בפירושו לפסוק לא מסתפק בהסבר הפשוט ש"אם תבטח אז תוכל לישון בשקט", אלא מוסיף ואומר שהמילה כסל קשורה גם לכסילות, כלומר לטיפשות. "ה' יהיה בכסלך", משמעו אם כן זה שהנוכחות האלוהית תשרה גם בטפשות שלך, גם בדברים שבהם אתה נוהג כשוטה חסר דעת.

אדם חסר בטחון חושש להיראות טיפש. הוא מפחד לצאת פראייר, שוטה או כסיל. לכן קשה לו מאד להרפות ובאמת לנוח. ספר קהלת מלמד אותנו כי "יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט״ (קהלת י, א), כי לפעמים מעט סכלות חשובה יותר מכל החוכמה.״

אז אם אתם רואים משהו מחייכם ככשלון, זו הזמנה לבחון מחדש, לבדוק פרספקטיבה אחרת ולשאול מה ההזדמנות פה. גם אם לא תמצאו תשובה (כמו גרגורי מנדל) יש משמעות לאחיזה באמונה שהחיים וכל שמתרחש בהם הוא לא במקרה, בידיעה שכבני אדם הפרספקטיבה שלנו מטבעה מוגבלת, ושיש משמעות לדברים גם אם אנחנו לא מבינים אותה בנתיים.

השפה העברית ככלי לשינוי פרספקטיבה

אני אוהב את השפה העברית. השפה הזו והאותיות שלה הן מתנה ענקית שקבלנו, בעזרתן אנו יכולים באמת לעשות כשפים. אברא כדברא. לגלות אוצרות, לחווט מחדש את הקשרים במוח, ללמוד על העולם ועל נפשנו ולחצוב דרכים חדשות.

אחת הדרכים האהובות עלי לשחק ולעבוד עם השפה העברית זה בעזרת סט קלפים מיוחד במינו, קלפי ״אותות״. סט עם 22 האותיות העבריות – 22 בשחור ו-22 בלבן. איתם מגיע גם ספר קטן עם הערות, הארות והבהרות, על משמעות כל אות ועל ההיסטוריה שלה. את הסט המשובח יצרו אביב בייליס לרנר וינון עזרא.

את קלפי אותות ואת הספר חגיגה ניתן להשיג בהוצאת דופן.

—

יהוא שלם, 2025