עליה לרגל לקברו של שבתאי צבי / פלא אוהד אזרחי

היום אני עולה לרגל. מבקר בביתו של שבתאי צבי בשנות חייו האחרונות (איזה נוף, חבל"ז), יושב על הטרסה בה נהג הוא לשבת ולהביט אל האופק ליד ביתו של אחד מחבריו. מתפלל על קברים שאחד מהם כנראה הוא שלו (סיפור מסובך שקשור למסורות שונות), מודה לו על האומץ האדיר שהיה לו להיות מי שהוא היה, לקרוא דרור לנשים במאה ה 17 ולומר שצריך לגאול את אלהים עצמו ממסגרות הדת (מעטים הבינו זאת במאה ה 17). אני מודה גם לאשתו שרה שגם היא נפטרה כאן, באולצ'ין אשר במונטנגרו. שרה שהיתה אישה בעלת חזון בעצמה, שעסקה במיניות ובקדושה עד ששמה הגיע אל שבתאי שקרא לה לבוא ולהינשא לו. כמובן שבפי הרבנים היא נחשבת זונה…. אבל אנחנו כבר יודעים היום להבין דברים אחרת. שמחתי לבשר להם, לשבתאי ולשרה (שיתכן שקבורים יחד על שפת הים כאן) שבעצם הם ניצחו. שכיום הרבה ממה שהיה להם לומר ואף אחד כמעט לא יכול היה לשמוע, כיום הדברים יכולים כבר להתקבל בלי בעיה, והרבנים והכמרים והאימאמים בפשיטת רגל אחת גדולה…יש כמובן עוד ועוד רבדים לתורתו העמוקה של שבתאי צבי. אני מקווה לכתוב על כך מאמר שלם אחרי שאסיים את העליה לרגל הזו ואעכל אותה היטב.

מרתק להגיע לפה, כמעט בלי כוונה, נמשך אל המקום כמו בחבלי קסם ממעבר לידיעתי, כמה חודשים לאחר שפרסמתי את ספרי "אפלה זוהרת" שפותח את פרשת חיי יעקב פראנק ממשיכו האגדי של שבתאי צבי, שהגדיל לעשות וקיים טקסי מין פולחני עם קהילתו הגדולה בפולין של המאה ה18 (שבתאי צבי נקרא "הראשון" בספרות של חסידי פראנק. ברוכיה מסלוניקי נקרא "השני" ופראנק הוא השלישי בשושלת גואלי האלהות).

(את המאמר אפרסם בהמשך באתר שלי.)