לחודש אלול

"נחפשה דרכינו, ונחקורה, ונשובה עד האלוהים", אומר המקונן במגילת איכה. מן החורבן עולה חשבון נפש. מחשבון הנפש עולה הבקשה, והתקוה, לשפר את דרכינו.

בלוח השנה העברי, חודש אב מוקדש לאבל. כדרכו של הלוח, הוא מורכב גם מקשר עם האדמה עליה יושב העם, ובו חודש אב הוא שיא הקיץ. מבט אחד בשדות המתייבשים ונאנקים תחת החום מספיק כדי להכיר בכך שהאבל משותף לאדם ולאדמה.

ט"ו באב מציין את הנקודה בה האבל מתחלף בציפיה, כשהחום הכבד מתחיל להיחלש, ואפשר להתחיל לדמיין את הסתיו, אי שם בעתיד. חודש אלול מוקדש לציפייה, להכנה לשנה החדשה, לסתיו, לחגים, לחורף שמתחיל להתרקם באופק הרחוק.

העבודה הרוחנית בו היא ההתחדשות, או התשובה – השיבה אל הפוטנציאל הראשוני הטמון באדם.

**********

בספרו "חגיגה", שיצא בהוצאת דופן, כורך אוהד אזרחי את סוד האותיות בספר יצירה עם המהלך הנפשי המיוחד לכל חודש. וכך הוא כותב על חודש אלול:

"האות של חודש אלול לפי ספר יצירה היא האות יו"ד. היא ה״מולכת״ בחודש הזה, כלומר היא זו שמארגנת את האנרגיה של חודש אלול. מה שמאפיין את האות יו"ד זה שהיא נכתבת כסוג של נקודה. הזוהר קורא לה "נקודה קדומה", או בארמית "נקודה קדמאה – יו"ד״ (חלק א', דף טז/ב).

המקובלים טענו שהאות יו"ד היא אותה נקודה שנוצרת כאשר אנחנו רק מניחים את הקולמוס הטבול בדיו על הנייר, ומתכוונים לכתוב משהו. הנקודה הראשונית הזו היא בבחינת האות יו"ד.

האות יו"ד, אם כך, קיימת בעצם בנקודת ההתחלה של כל צורה, של כל יצור נברא. בחודש אלול אנחנו נקראים על פי הקבלה לשוב אל אותה נקודה ראשונית, בעלת הפוטנציאל האדיר, שממנה התחלנו להירקם כאן בעולם הזה.

"מתוך ’'חודש אלול לפי ספר היצירה: השיבה אל הפוטנציאל הטוטאלי'

*******

הימים ימי מלחמה. מלחמות סוחפות אותנו; איננו יודעים מתי וכיצד נצא מהן. בתוך הקושי, המאבק והייאוש, אפשר לנסות ולזכור, לרגעים, שבמלחמה טמון גם פוטנציאל: כשהקלפים נטרפים, זוהי הזדמנות לאזור אומץ ולחזור אל הפוטנציאל הראשוני הטמון באדם, אל הפוטנציאל המתגלה במפגש בין תרבויות. ההתנגשות היא תוצאת כל ההחלטות שנתקבלו עד עתה; הפתרון טמון, בין היתר, ביכולת לשוב ולדמיין את הפוטנציאל שהלך לאיבוד עם הזמן. אם נרצה.