חוויות קיצון, פירות, זרעים

אנחנו, פורעי המוסכמות, העבריים העוברים אל מעבר למוכר, אל הצד השני של הנהר. אנחנו לא חוצים לשם סתם. אנחנו מבקשים להשתנות, מבקשים חניכה, מבקשים השראה שתקח אותנו לשלב הבא.

חוויות קצה, ריטריטים, פסיכדליה, ספורט אתגרי – כל אלו דרכים להפגש עם פוטנציאל רדום, עם ידע קדום, לא חיצוני, כזה שגלום בתוכנו, מקודד בגנים הפיזיים או הרוחניים שלנו.

לפעמים יש ציפייה, לחזור הביתה ולגלות שבאמת הכל השתנה. אנחנו חזקים יותר, זורחים יותר, חיוניים יותר, שהפוטנציאל הרדום התעורר ולא יחזור לישון. לרוב נכונה לנו אכזבה.

חוויות הקצה לא נועדו כדי לשנות אותנו אחת ולתמיד. אין מתנות חינם. אנחנו זוכים לטעימה מגן העדן ונקראים לחצוב בעצמנו את דרכינו חזרה לשם.

המתנה שניתנת לנו היא פרי בשל אחד. אנחנו מוזמנים לאכול ממנו, לטעום, להתענג, לרשום את החוויה עמוק בגופינו, כזכרון, כהבטחה. ואז עלינו לחצות שוב את הנהר, עם גלעין בכיסינו ושיר בליבנו, ולטמון אותו בעבר הנהר שלנו.

צריך לחכות, להשקות, לטפח, כשזה מייאש אפשר לעצום עיניים ולהיזכר בריח. זו לא חוויה שהייתה ונגוזה, היא עתידה להתגלם שוב.

אם לא נשכח שהפרי הזה טבוע בבשרנו, אם נתמיד בטיפוח, אם נשקה את הזרע – לא במים אלא באהבה – אם נהיה משוגעים מספיק כדי להאמין, אז גם נזכה לחזות בבשורה.

נזכה לראות את העץ צומח ולטעום מן השפע, כזה שגם ניתן לנו במתנה, אך גם הרווחנו באמת וביושר.

שבת שלום

יהוא שלם ובני ארטובסקי