שלום לכם קוראים יקרים, חוקרים עתיקים, סקרנים ומתרגשים. לכבוד הוא לנו לכתוב ולערוך את ספר הביאורים של קלפי אותות. הספר הוא סיכום של תהליך מחקר מתמשך הנפרש על פני כמה שנים, תהליך שהתחיל במבוכה גדולה – מבוכה שמלווה את רוב האנשים הניגשים לראשונה לחקור את האות העברית. עשינו מאמץ גדול להנגיש את העבודה עם האותיות באופן כמה שיותר פראי וגולמי – על מנת לאפשר לכם לחוות בעצמכם חוויה ראשונית ואינטימית עם האותיות. מבחינתנו, הספר הזה הוא תוסף. חפיסת הקלפים היא המרכז של היצירה הזו והאותיות עצמן הן המרכז של החפיסה. במובן הזה – הספר הוא לא חוברת הפעלה – הוא תוספת מבארת המתארת את נקודת המבט שלנו על המסע שלנו לגילוי שורשי האות העברית. הלשון והשפה הם איברים בפה שלנו – אך הם גם השם של הדבר אותו הם מייצרים – לשון עתיקה ושפה מדוברת. וכך נולדת המציאות העשירה, המרתקת והחידתית שבתרבות העברית. בטח תשימו לב לסגנון הייחודי שבו נכתב הספר – ביטויים רוחניים, כתיבה רגשית, ומחקר אקדמי – לעיתים שלובים באותו המשפט. העבודה עם האות העברית נוגעת בכל רובד ורובד במציאות שלנו – ולכן בחרנו להתבטא באופן שמתייחס לכל רכיבי המסע שלנו לגילוי אוצרות האלף בית העברי. 

אנחנו מברכים אתכם ומודים לכם על שבחרתם לצאת איתנו למסע הזה – מבחינתנו מדובר בשותפות לדרך ואנחנו מאושרים מכך שאתם לצידינו. 

אנחנו רוצים להודות למשפחות שלנו – רחלי ומשה לרנר, רימונה וויטו עזרא, נדב עזרא, מאיה גלנץ, תמר גולוב, ליועצים יחידי הסגולה שלנו – מוטי רמז, יועד קדרי, בני ארטובסקי, אביב אורין, גל בלאו, עידן מזרחי, למי שהאמין וליווה את הפרויקט עוד כשהיה רעיון גולמי – דידי יער ותמנע חורב. לשותפים לחלום, לכל התומכים שלנו בהדסטארט, להוגי השפה, ליוצרי המיתולוגיה היהודית, לקב"ה, לאישתאר, לאברהם, לאדם, לחנוך, לשלמה, ללילית וסמאל, למלאכים, לאהבת הכרובים, והכי חשוב מכל – לאות העברית הנצחית. 

האלף בית העברי הוא בכל מיני מובנים הצופן הגנטי של התודעה שלנו – ולפי אסכולות מסוימות הוא נחשב לחומר שממנו נוצרה המציאות שלנו ממש. העבודה עם אבני הבניין שלנו היא אפשרות מרתקת ליצירת מציאות וגילוי עולמות. בואו נשתעשע רגע עם המחשבה שהעולם שלנו בנוי מכל מיני כלים שיושבים על הציר שבין פאזל ללגו – אלו שדומים לפאזל – יש רק משהו אחד לעשות איתם – להרכיב איתם תמונה מסוימת – הרי הם בסך הכל תמונה שפורקה לחתיכות רבות. הסוג השני של הכלים דומה יותר ללגו – מדובר באבני בניין שבעזרתם ניתן לצרף אינסוף צירופים. יש הבדל מהותי בין פאזל ללגו – מדובר במערכת של "קוד פתוח" לעומת "קוד סגור".

האלף בית העברי הוא חלק ממשפחה פורצת דרך של שפות שצמחו כאן באזור לפני כמה אלפי שנים. השפות הגרפיות העתיקות ביותר שאנו יודעים על קיומן היו שפות "הירוגליפיות" – כתב חרטומים כמו במצרים או בסין – כתבים אייקוניים – ציור של כלב סימל כלב וציור של יד סימלה יד. זה היה פשוט להבנה, אבל כשרצו לבטא מסרים מורכבים זה דרש מהכותבים להמציא סמלים מרובים, והדבר יצר קושי בהפצת הכתב ובהנגשה שלו ככלי עממי. 

במובן הזה השפות הפונטיות דומות יותר ללגו מאשר לפאזל. הרי אני יכול בקלות להמציא שם לדבר שאינו מוחשי ונראה לעין. אני יכול לקרוא לתחושות, רגשות, ורעיונות בשם – ולהעביר אותם מאדם לאדם. העבריים הקדומים ייחסו כח מאגי רב לאלף-בית הפונטי ושמרו אותו כסוד עתיק. זו הייתה שפת כשפים ותפילה, שפת קודש שלא דיברו בה באופן יום יומי. בכל מיני מובנים היא נתפסה כאוצר שקיבלו העבריים המעניק להם עוצמה גדולה.

פתיחה בקלפים היא מלאכה עתיקה שהפכה עם השנים לכלי רוחני, טיפולי, מסתורי ולעיתים משעשע. לכל אורך הדרך משחקים שונים באנושות נעו על הציר שבין רצינות לשעשוע – משחקי ספורט עתיקים שחרצו גורלם של המשחקים בהם – זריקת אבנים על הרצפה ככלי לניבוי ושעשוע גם כן – ההנאה הכי גדולה בכל משחק היא הגילוי – ההפתעה.

לכן לאורך ההיסטוריה כשהתפתחו קלפי המשחק השונים הם הפכו במקביל לכלי של ניבוי, גילוי ומפגש. מתוך שנים על גבי שנים של התפתחות צמחו להם קלפי הטארוט – חפיסה שהתיימרה להקיף ולכלול את המפה הארכיטיפית האנושית – את כל הצדדים בנפש האדם והעולם. כשאנו פותחים בקלפים אנו פותחים מרחב של מסתורין – פוגשים חלקים בעצמנו שאנו לא רגילים לפגוש, פוגשים חבר קרוב מזוויות חדשות, ואלו המחפשים רמזים למציאות שהיא מעבר לתפיסתנו הרגילה – יכולים למצוא אותה בעזרת עבודה עם קלפים.

בשלב קצת מאוחר יותר בהיסטוריה התפתח לו פלא מדהים באזור הזה של העולם – שנקרא האלף בית "הפונטי" – (אור וקול – סמל גרפי המבטא צליל) זו הייתה הפעם הראשונה שבה הומצא כתב שלא מבוסס על מילים שלמות אלא על צלילים. האות פ' היא סמל שלא מתורגם רק למילה – אלא לצליל כך שהוא מתפקד כמו תו מוזיקלי. מדובר בפריצת דרך טכנולוגית אדירה בהשפעותיה על ההיסטוריה – אני יכול להקליט צליל שהמצאתי ולהעביר אותו כמסר גרפי פשוט לאזור מרוחק. מצד אחד מדובר בכלי שהוא קצת פחות אוניברסלי ברמה הסימבולית – הרי גם אדם שלא מדבר את השפה המצרית העתיקה יכול להבין משהו מכתב החרטומים שבפירמידות – הרי בסופו של דבר מצוירים שם כלב ואיש וכלי עבודה. אבל תנסו לכתוב "אהבה", "מחשבה", "אמונה" או "שלום" בכתב חרטומים – ותיתקלו באתגר חדש. השפה הפונטית הביאה איתה יכולת לברוא ולהקליט עולם שלם שלא היה נגיש לפני כן. הפונטיקה הביאה גל רוחני ומלא סוד לתוך העולם. יש התופסים אותה כבינה מלאכותית של ממש. מערכת של נוסחאות והגיונות שיש לה כבר ממש חיים משל עצמה.